הקדמה – בשבועות אנג’לה פרסמה סרטון הדרכה להכנת טנא מרצועות קרטון, כשנסענו להורים שלי לחג ארזתי בתיק גם סכינים יפאניות וסרגלי מתכת, ואמא שלי ואני פשטנו על הקרטוניה של המושב, ובילינו במשך יום וחצי בתוך ערימת קרטונים. הכנו קערות מקסימות, מגשים, מוביילים ופסלונים. היה כיף, ואני רושמת לעצמי געורת (גערת תזכורת), ומבטיחה לכפר על חטאי ולהראות פה מה עשינו [קצת פתטי, אני יוצרת כל כך מעט, ואפילו את המעט הזה לא מוצאת זמן להראות…]

זה סרטון ההדרכה של אנג’לה:

ולענייננו –

כמה ימים לפני החג התחיל להתגלגל לי בראש רעיון לקישוט לסוכה, שמבוסס על טכניקת הגלגול הזו. הסתובבתי כמה ימים עם הרעיון בראש, ועם תקווה להצליח ליישם, לצלם ולפרסם אותו ביום ראשון, כדי שקוראי הנאמנים יספיקו להכין לעצמם קישוטים כאלו לסוכה. כמובן שאצלי, כמו אצלי, הזמן זורם לו בקצב שונה (ואיטי) משל שאר בני האדם [הייתי יכולה להאשים את הריצפה, המצלמה שהחליטה סופית לא לעבוד, ואפילו את הבן שלי. הכל נכון, אבל ברור שאם הייתי ממש מתאמצת לא להיות אני, הייתי מוצאת לזה זמן].
ביום ראשון אחר הצהרים יצאתי עם יהל לטיול, בדרך כלל אנחנו הולכים לגן השעשועים, משם לבית של פרינס הכלב, משם אנחנו עוברים לאיזור השיכונים, כדי לבדוק את חדרי המדרגות, ולוודא שמספר הקומות בכל כניסה שווה ולא השתנה מהטיול הקודם. אחר כך אנחנו הולכים להגיד שלום לצפרדעים (צפרדעי צעצוע שמישהו הדביק לעמודי החשמל) והשבשבות [טוב, עוד געורת לעצמי – באחד הטיולים הבאים אני אצלם את הסימטה האהובה עלינו], וחזרה לגן השעשועים.
הפעם המסלול היה שונה – התחלנו בפח האשפה של המכולת, חתכתי משם כמה ארגזים ודחפתי לעגלה, אני עדיין לא הייתי מסופקת ממגוון הצבעים ולכן המשכנו לסופר. בדרך המשכתי לגלגל את הרעיון שלי, והגעתי למסקנה שבמקום לעשות כדורים מדליקים אני יכולה להכין רימונים. ואם ככה – צריך קרטון אדום. הגענו לסופר, מצאנו קרטונים בצבעים נחמדים, ואף לא קרטון אדום אחד. המשכנו בטיול, למכולת אחרת, כשהגענו שמחתי לגלות שני ארגזים אדומים בוהקים עומדים, מחייכים אלינו, ומאחלים לנו חג שמח –

בנצי, בעל המכולת, שמח שנפטור אותו מהצורך ללכת לזרוק אותם, וגם התעניין למה אנחנו צריכים אותם, ואפילו נתן כמה טיפים איך לצייר רימון.
אז לצייר רימון, אתם בטח יודעים, אבל להכין רימון תלת מימדי מרצועות קרטון אתם אולי עדיין לא יודעים. עוד מעט תדעו.

          מה צריך?

קרטון – אפשר להשתמש בקרטון אדום, ואפשר גם להשתמש בקרטון בצבע אחר כי מי אמר שרימון חייב להיות אדום (הרימונים האחרונים שקנינו רחוקים מלהיות אדומים), וחוצמיזה אפשר לצבוע את הרימון המוכן.

אקדח דבק חם – אפשר להשתמש גם בדבק פלסטי, זה קצת יותר בטוח (אם הפועלים העיקריים הם ילדים) וקצת פחות נוח (כי צריך לחכות יותר זמן עד שהעסק דבוק וחזק).

סכין יפני – אפשר להמיר במספריים

משהו לחתוך עליו – (אין צורך אם גוזרים במספריים) לי יש משטח מיוחד, אבל אם אין לכם ואתם לא רוצים להשקיע כל כך הרבה כסף, אפשר לקנות קרטון דחוס אפור (בגלגול הקודם שלי, כשלמדתי אדריכלות, תמיד היה מונח לי על השולחן קרטון כזה, והוא שימש אותי לחיתוכים גדולים, נהגתי גם לרשום עליו תזכורות, מספרי טלפון, לעשות עליו חישובים ולשרבט עליו שירבוטים תוך כדי שיחות טלפון), והשיטה הכי ישנה, שבה השתמשתי בגילגול הקודם-קודם שלי, כשהייתי נערה – לחתוך על הרצפה ולכוון את החיתוך לרווח בין הבלטות (אז, בגלגול הקודם-קודם שלי, עדיין לא ידעתי שלרווח הזה קוראים ‘פוגה’. בגילגול הקודם למדתי את זה, ובגלגול הנוכחי הצלחתי כבר לשכוח, ולשבור עכשיו את הראש ואת הגוגל במשך כמה דקות, כדי להזכר איך קוראים ל’פוגה’).

סרגל מתכת – אני ממליצה בחום, על סרגל מיוחד לחיתוך, עם הגנה על הידיים. סכין יפאני הוא כלי משחית! (וגם סרגל, כמובן, לא צריך אם גוזרים במספריים)

חוט – לא משנה מאיזו עדה, העיקר שאפשר יהיה לתלות עליו רימון.

מחט צמר עם שפיץ – בתמונה רואים מסמר, כי חשבתי שזה יספיק ובעיקר התעצלתי לעלות למעלה להביא את קופסת המחטים, ולא היה אף אחד בבית שיזרוק לי אותה למטה. בדיעבד מחט היתה יכולה להיות הרבה יותר נוחה.

סרטון ההדרכה של אנג’לה ליצירת טנא – התקשתי לצלם את התהליך בצורה מספקת, נראה לי שאין כמו וידאו כדי להסביר איך לעשות את זה, אבל החלטתי שאין לי מספיק זמן וידיים בשביל להכין סרטון וידאו, אז אני ממליצה לראות את הסרטון (אם עוד לא עשיתם את זה) כדי להבין את העקרון.

         לעבודה…

חותכים מהקרטון רצועות ארוכות ברוחב של כ-2 ס”מ (הרוחב לא ממש עקרוני, ואין בעיה אם רוחב הרצועות לא זהה), רצועה אחת קצרה ברוחב של כ-4 ס”מ, ועיגול קטן (בקוטר של כ-1.5-2 ס”מ)

מחוררים, בעזרת המחט, שני חורים בעיגול הקרטון

מעגלים את הרצועה הרחבה (אפשר לראות בסרטון של אנג’לה איך היא עושה את זה. דקה 3:00), וגוזרים אותה באורך של היקף העיגול.

גוזרים ממנה משולשים, לכתר הרימון –

מדביקים את הכתר סביב העיגול (שוב, אפשר להעזר בהוראותיה של אנג’לה. דקה 3:15). משחילים את החוט דרך החורים וקושרים, כמו בתמונה –

מתחילים להדביק סביב את הרצועות הצרות (אחרי שעיגלנו גם אותן). בהתחלה צריך שהרצועות כמעט תחפופנה זו את זו, ובהמשך הפער יגדל. כדאי לנסות קצת “על יבש”, בלי דבק, כדי להבין איך זה עובד ואיך ליצור את הצורה הרצויה. וגם לזכור שלא נורא אם יצאו לכם רימונים אגסיים כמו שלי :-).

ממשיכים ללפף רצועות עד שמתקבל חצי כדור.

מכינים את החצי התחתון באופן דומה, הפעם התחלתי עם פקק של בקבוק פלסטיק (אפשר גם להתחיל ישר לגלגל קרטון סביב עצמו)

ממשיכים עד שמתקבל חצי כדור נוסף שההיקף שלו זהה להיקף של חצי הכדור העליון

מדביקים את שני החצאים זה לזה, ומכסים את החיבור ברצועה נוספת. והרימון מוכן –

אני הכנתי גם חרוזי קרטון (מכינים אותם בדיוק כמו שמכינים חרוזי נייר) והשחלתי על החוט. שיהיה יפה. [בדיעבד, כשהבאתי את אחד הרימונים לשכנים שלי, השכן אמר לי שקישוטי הסוכה התלויים צריכים להיות באורך מקסימלי של 35 ס”מ, כך שהחוט הארוך והמחורז היה מיותר…]

זו תמונה שאני מאוד אוהבת, צילמתי אותה במהלך העבודה כשפתאום שמתי לב לשליטה המוחלטת של הצבע האדום – גם המספריים והעט-עפרון שהשתמשתי בהם היו אדומים. יצא לי שולחן עבודה פוטוגני…

רעיונות נוספים לקישוטים לסוכה תוכל/י למצוא בלחיצה על הבאנר ↓