תכשיט קטן מס’ 21 בפרוייקט, יום שני, אנחנו שוב ביער…

בבוקר, כשארזתי את פקלאותינו, ארזתי גם את “קלמר” התכשיטים. ה”קלמר” הוא אריזה ריקה של שמרים יבשים, שבתוכה מספריים, חוט, מחטים, סכין יפני, דבק, ולפעמים מגיעים אליה עוד כלים וחומרים.
אחרי שהסתיים החוג אחד הילדים החליט לפתוח חנות פחמים ועוד. הוא סידר על סלע פחמים ועוד כמה אוצרות שמצא במדורה כבויה. הוא ניסה למכור אותם, ולמרבה תיסכולו לא הצליח למצוא אף ילד שיסכים לקנות ממנו את אוצרותיו בכסף. היו ילדים שהציעו לשלם באיצטרובלים ובמטבעות דומים, אבל זה לא סיפק אותו. הוא היה עצוב ומתוסכל. נזכרתי שבכיס שלי יש עטיפה מתכתית ורדרדה של איזה ממתק, שמצאתי לפני כמה שבועות בטיול ברכס שיירות ושמתי בכיס, במטרה להכין ממנה תכשיט, מה שלא קרה… העטיפה כבר עברה כמה כביסות מאז הטיול, והפכה לכדור מעוך. הוצאתי את הכדור, ישרתי את העטיפה, יצרתי ממנה צורה של מטבע, וניגשתי איתו לזוהר, המוכר המתוסכל. שאלתי אם הוא מוכל למכור לי משהו תמורת המטבע הזה, והוא ממש שמח, והציע לי עבורו חתיכת נייר אדום, שרוף מעט בקצוות. אני לא בטוחה מי היה מרוצה יותר מהעסקה שלנו. הנייר היה מקסים, והיה ברור לי שאני צריכה להכין ממנו תכשיט עוד לפני שאני יוצאת מהיער.
תוך כדי המשך שיחה עם הורים אחרים העיניים שלי בלשו כל הזמן את האדמה, בחיפוש אחרי משהו להוסיף לנייר. בלשו ומצאו – כפתור. סיימתי את השיחה, והתיישבתי על המחצלת שעליה היה מונח התיק שלי. הוצאתי את ה’קלמר’, ואז ראיתי שליד המחצלת זרוקה שארית אזיקון.
הוצאתי מהקלמר חוט ומחט, ותוך כמה דקות התכשיט הקטן היה מוכן! אחד האהובים עלי בינתיים.

ותמונה אחרונה ב”בית” שלו –

כרגיל “סגרנו” את היער, נשארנו שם עד אחרי חמש, הרבה אחרי שכל המשפחות כבר נסעו הביתה – קטיה ואני יושבות, רועדות ומקשקשות, ויהל ואיתי – במים. אז מה אם קר היום.

לכל רשומות פרוייקט "תכשיטי יומיום"

אם את לא יודעת מה זה בכלל הפרוייקט הזה? אפשר לקרוא כאן.

יש גם כמה תכשיטים שלא הצליחו להכנס לבלוג. אולי אני עוד אכתוב עליהם מתישהו, בינתיים אפשר לראות את כל התכשיטים המוכנים באלבום הפייסבוק הזה, וקצת תמונות של תהליכי העבודה ומאחורי הקלעים באינסטגרם