לא להאמין, אני כבר בשליש האחרון של הפרוייקט.
אני כותבת על תכשיט מס’ 22, למרות שעדיין לא הספקתי לכתוב על שמונת התכשיטים האחרונים, כי אני צריכה להוציא את עצמי מהתקיעות.
מצאתי את עצמי שוקעת עמוק בכמה מהתכשיטים, או בכתיבה עליהם, או גם וגם, וכהרגלי, שוקעת גם ברצון שהכל יהיה כמה שיותר מושלם, והשאיפה הזו לשלמות רק עוצרת אותי. אז עשיתי לעצמי איזה איתחול בראש, ואני אכתוב על זה באריכות כשאגיע לספר על תכשיט מס’ 20, אבל בקצרה – אני מנסה לחזור לעשות דברים קטנים יותר, לפחות מדי פעם…
אז היום תכשיט פשוט וקטן.
אחרי בערך שבוע שבו אנחנו כל יום כמעט כל היום מחוץ לבית (אני יודעת שיש אנשים מוזרים שכך נראים החיים שלהם – קמים כל בוקר, יוצאים מהבית, וחוזרים רק אחה”צ/בערב. אני לא מצליחה להבין איך אפשר לחיות ככה…), עם המון שעות יצירה, שהוקדשו להכנת תחפושת וברכות למשלוחי מנות, זכיתי ליום רגוע בבית, אבל לא סתם בבית – ל-ב-ד!!! בבוקר (בוקר של חינוך ביתי, כן? 11:00-11:30 כזה…) לקחתי את יהל לחבר. בדרך חזרה הביתה, עברתי דרך חנות הטבע הקרובה למקום מגורי, כדי לקנות משהו להלבין איתו את הקפה, כי אצלי לבד=קפה. בדרכי למדפי ה”חלב”, שנמצאים בירכתי החנות, חלפתי על פני העוגיות, והחלטתי לפנק את עצמי גם בכמה כאלו, כי לבד זה כיף, ולבד עם קפה זה מעולה, ולבד עם קפה ועוגיות זה הכי פינוק שיכול להיות (יצא לי חרוז. אולי פעם אכתוב על זה שיר).
הגעתי הביתה, הכנתי קפה, שתיתי אותו ואכלתי את העוגיות בזמן שסיימתי סופסוף לכתוב את הרשומה על תכשיט מס’ 13. אחר כך עשיתי עוד כמה דברים, ואז הכנתי לעצמי עוד כוס קפה, ויצאתי לשתות אותו במרפסת, עם כל הכלניות, כובעי הנזיר והאפונות הרייחניות.
אחר כך הוצאתי למרפסת את שקית הנייר של העוגיות, שאריות בריסטול אדום מאחת הברכות שיהל הכין, מספריים ודבק, והכנתי כלנית נייר.
הכלנית לא סיפקה אותי (אמנם החלטתי ללכת על פשוט, קטן וזריז, אבל לא צריך להסחף…), מה גם שבדיוק אתמול הגיע סופסוף המחורר שהזמנתי לפני שלושה חודשים, וממש התחשק לי לעשות איתו משהו.
חוררתי את הנייר, השחלתי וליפפתי חוט ריקמה ירוק, וסיימתי. בקטנה…
השתעשעתי קצת עם האור, והעליתי כמה תמונות לאינסטגרם, ואז ראיתי שם איזו תמונת “קליידוסקופ”, שעשתה לי חשק. ניסיתי בעצמי ב-PicsArt –
כשיהל חזר הביתה הראיתי ליהל את התוצאה, והוא התלהב, והכין כאלו תמונות מכל תמונות החברים ובני הדודים המחופשים שזרמו אליינו בווטצאפ בימים האחרונים. יצאו לו יצירות מופת, אך מטעמי צינעת פרט, אני אשוויץ רק בשלו (שהיא דווקא מהפחות מוצלחות בסידרה…) –
שקלתי להשוויץ גם בתחפושת שלו בפרוטרוט, אבל החלטתי לייחד לה רשומה משלה. מגיע לה (כלומר ליהל ולי…).
לכל רשומות פרוייקט “תכשיטי יומיום”
אם את לא יודעת מה זה בכלל הפרוייקט הזה? אפשר לקרוא כאן.
יש גם כמה תכשיטים שלא הצליחו להכנס לבלוג. אולי אני עוד אכתוב עליהם מתישהו, בינתיים אפשר לראות את כל התכשיטים המוכנים באלבום הפייסבוק הזה, וקצת תמונות של תהליכי העבודה ומאחורי הקלעים באינסטגרם
