לפני כמה ימים יהל הכין תמרורים לעיר הקרטון שלו, והחלטתי שאם הוא יכול להכין תמרורים, אני יכולה סופסוף לכתוב רשומה על העיר הנהדרת שלו.

את אבן קרטון הפינה לעיר הנחנו בקיץ הקודם – לקחנו את אחד הקרטונים הגדולים שיהל ואבא שלי אספו מהקרטוניה כמה שבועות לפני כן, כדי לבנות בית כנסת (! אל תשאלו אותי למה – זה מה שיהל ביקש…), והתחלנו לצייר עליו כבישים, אגמים ומגרשי חניה. אני ציירתי את קווי המתאר עם טוש-פרמננטי, וצבענו בצבעי גואש. יהל כמובן הזכיר לי לדאוג לשבילי אופניים וחניית נכים (זה מה שקורה כשעושים ילד עם מתכנן ערים…).

כשסיימנו לקחנו עוד קרטון, ציירנו עליו קווי מתאר נוספים, והפעם לא צבענו (את הקרטון הראשון צבענו עם שאריות הצבע הירוק, הלבן והכחול, אז הקרטון השני חיכה שנקנה צבעים חדשים, ועד שקנינו אותם הוא כבר נצבע ועוטר באמצעים אחרים, והרוח קצת יצאה מהמפרשים).

מאז, במשך חודשים, כל כמה ימים הקרטונים יוצאים לסלון או לחצר (שם יש גם קרשים שמשמשים כמזחים, ואבנים שמשמשות כאיים), תכולת סל המכוניות נשפכת, ודרמות רבות מתחוללות על הרצפה/מדרכה (לא משהו מגוון – בעיקר שוטרים שתופסים גנבים, וגנבים שבורחים מבית הכלא. לפעמים יש גיוון קל ואיזה בית נשרף, ואז הכבאים שועטים בדרכים, או שמישהו נפצע ואמבולנס מוזעק. בקיצור – לא חשובה העלילה, העיקר הסירנה…)

לפני כמה חודשים יהל מצא קרטון נוסף, והחליט להקים שכונה חדשה לעיר שלו, ואני חייבת להודות שהיא הרבה יותר מעניינת מאלו שהקמנו ביחד – יש בה גן שעשועים, רכבת הרים, מגרש כדורגל ואפילו שערי כדורגל משני צידי הכביש (אפשר לחשוב שהילד גדל בסבנטיז, כשעוד אפשר היה לשחק כדורגל על הכביש…), וגולת הכותרת – בי”ס ולידו מפגינים, שמפגינים נגד בתי ספר… (וכמובן – חניות נכים…)

לפני כמה ימים, כאמור, הוא החליט להוסיף גם תמרורים – גזרנו אותם מקרטון, העמודים עשויים מקיסמי-שיניים, והבסיס שלהם מפלסטלינה.

בכל פעם שהעיר שלו יוצאת “לעבוד” אני נפעמת מחדש כמה עושר אפשר למצוא בכמעט כלום הזה – קצת קרטונים, וקצת צבעים – כמה דברים הוא לומד מהמשחק ומהתכנון של העיר, כמה מעט צריך כדי להפוך ילד לעסוק ומאושר.
אני יושבת וכותבת עכשיו בבית קפה, במקרה בדיוק מול חנות צעצועים עמוסה בפלסטיקים מיותרים. כשהייתי תינוקת, כמו כל התינוקות העדפתי את העטיפות של המתנות שקיבלתי – אז גם עכשיו – אני חושבת שהחלק הכי שווה בחנות, שנמצא איפשהו באחוריה, רחוק מעיני הילדים וההורים, הוא ערימת הקרטונים שבהם הגיעו ערימות הפלסטיק…
לכו לקרטוניה הקרובה למקום מגוריכם, מחכה לכם שם אוצר!

עדכון מאי 2018

יהל קיבל מתנה ליום ההולדת ערכה להרכבת אזעקה שאפשר להתקין על דלת החדר, והיא מודיעה בקולי קולות במקרה של פתיחת הדלת. צילמנו סרטון מתח – גנבת נפשעת שמנסה לפרוץ לחדר נתפסת על ידי שוטר מהולל. ואז צץ ליהל רעיון – שלפנו את עיר הקרטון, כמה מכוניות, והוספנו (בעזרת אפליקצית האנימציה החביבה עלינו – Stop Motion Studio)  סצינת מכונית משטרה שמגיעה ועוצרת בחניה בחריקת בלמים!