בזמן האחרון אני באטרף סלים, זה בא בגלים כל העסק הזה, עכשיו יש גל עצום. מה גל? צונמי! קלעתי סל מקרטוני קורנפלקס, והכנתי משהו (שאולי נכון יהיה יותר לקרוא לו קערה) מקטלוג שלם של איקאה (2006), למדתי טכניקה חדשה של קליעה מקנים, ניסיתי כבר ליישם אותה עם עיתונים, צמר ושקיות (כמובן). הניסוי עלה יפה. ניצלתי את השוונג לנסות גם שתי טכניקות של קליעה מעיתונים, ובשבוע שעבר למדתי להכין סלון קטון מעלי דקל. שמחה וצהלה.
הכל התחיל מהסל הזה, או ליתר דיוק מהאח הקטן שלו, שסתם קלעתי יומחד. למחרת נסעתי לפגוש חברה, אז הבאתי לה אותו. כשחזרתי הביתה הבנתי שהסל איננו ולא הספקתי לצלם אותו, אז הכנתי את זה. הוא עשוי מ-12 דפים מספר דפי זהב של 2006 (שנה פוריה…).
[כשכתבתי את הרשומה הזו בבלוג בתפוז קישרתי להוראות נהדרות שהעלתה אחת הגולשות לפורום אומנות שימושית, לאחרונה גיליתי שהרבה מהקישורים והקבצים בפורומים התפוזיים נעלמו, אז גם ההוראות האלו אינן. בינתיים מה שהצלחתי למצוא אלו ההוראות האלו, הן לא מאוד ברורות, אולי אני אצליח למצוא יום אחד זמן ולצלם הוראות ברורות יותר.]
קלעתי כמה סלים כאלו מעיתונים, וכשקלעתי את הסל הזה נפל לי אסימון, שהיה תקוע בעת קליעת הסלים הקודמים, וגיליתי פתאום שאפשר להשתמש בקצת דבק מדי פעם, תגלית שהופכת את הקליעה ממעצבנת ומייגעת לעניין של מה בכך (ואותי לקצת אהבלה… איך לא עליתי על זה קודם?).
ביומו הראשון בביתנו הסל עמד על השולחן בסלון והאישאיתי (חבר שלו לא אוהב שאני קוראת לו “העזר”) גילה שהוא בדיוק בגודל של כוסות המים שלנו, והכניס אחת לתוכו. אני לא נשארתי חייבת והכנסתי לכוס נר, סגרתי תריסים ובדקתי אם הסל החדש יכול לשמש כבית נר. הוא יכול.
אחרי כמה ימים קניתי בשוק 4 כוסיות זכוכית וסביב אחת מהן הספקתי כבר לקלוע ניירות ולהפוך אותה לבית נר, שניתן מתנה לאחותי ולאו-טו-טו-גיסי. 3 הכוסות הנותרות מחכות גם הן להעטף במקלעת ולהתאחד עם אחותן האובדת.
גם את בית הנר לא צילמתי, אבל הנה הוא בגירסתו העטופה. [מסתבר שאפשר לסלסל נייר דפי זהב בדיוק כמו שמסלסלים סרט מתנות]
הסל שלנו בינתיים קיבל עליו תפקיד חשוב מאוד – הוא שומר לי על הקלמר של המסרגות, על מספריים, סכיני חיתוך, עפרון ועוד כל מיני דברים שאילולא הוא היו ממשיכים להסתובב ברחבי הסלון ולעצבן את חציינו (את החצי המסודר, לא אותי)
