כמה מילים על סגירת סלים

לפני כמה שבועות החלטתי להכין סל קטן מעיתונים.
המוטיבציה הראשונית היתה לנסות לקלוע סל אליפטי.
רציתי גם לנסות סגירה אחרת מהסגירה הפשוטה שאני משתמשת בה. הפנטזיה היתה להצליח להיזכר איך מיכל רז לימדה אותי לסגור את סלי הסנסנים. זה לא הצליח, ולא הצלחתי לשאוב את הידע מהסובבות אותי (יבוא יום ואני אפנק את עצמי בסדנת ריענון אצל מיכל).
סל אליפטי קלוע מעיתונים
מטרה ראשונה הושגה באופן חלקי בלבד – הסל קצר מדי וכמעט אי אפשר להבחין בין האורך לרוחב. אליפסה די עגולה יצאה לי…
מטרה שניה – אוהו! פה חיכתה לי הפתעה!
ביאושי כי רב, פתחתי את הספר “אנו עובדים בקליעה ובאריגה“. קניתי אותו בחנות ספרימשומשים בדיוק בזכות הדף עם ההסברים על סגירת הסלים. בינתיים הספקתי לגלות שמדובר באוצר אמיתי, שלא לומר תנ”ך-סלי. יש שם הסברים והוראות לכל דבר שאפשר לחשוב עליו בתחום האריגה והקליעה. כל האושר הזה מודפס על דפים מצהיבים וכרוך בכריכה חומה, כזו שעיטרה כל ספר בשנות ה-50-60. כל התענוג הזה עלה לי 13.80 ש”ח.
הספר נפתח, ואני התחלתי לסגור את הסל. בהתחלה הייתי שקועה עד עמקי אצבעותי בהבנת ההוראות (צריך להתאים בין ההוראות המילוליות לשרטוטים ולהעביר עמוד בין לבין… זוועה…) בשלב השני של הסגירה קצת נרגעתי, ופתאום חוויתי הרגשת דז`ה-וו באצבעות, הן לחשו לי כולן “ארבל כבר עשינו את זה פעם” – מצאתי את עצמי סוגרת סל בדיוק כמו שמיכל לימדה אותי. איזה כיף (זו כמובן לא סיבה לוותר על סדנת ריענון!).
בינתיים מצאתי את הסרטון המופלא הזה – קסם אמיתי!
<אבא – יש לך מושג איך זה עובד? אם כן יש סיכוי שתוכל להכין לי אחד כזה מתנה ליומולדת. בבקשה בבקשה בבקשה (תדמיין אותי עכשיו עושה פרצוף כמו שרק כרמל יודעת לעשות)>
 

Save

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רשומות נוספות שעשויות לעניין אותך
13/30 – ציפור

תכשיט מס’ 13 בפרוייקט, והפעם עם סיפור בהמשכים… פרק א’:לפני כמה חודשים התפרסמה מודעה, בקבוצת אירועי תרבות בירושלים*, על קורס מספרות סיפורים, הייתי כנראה במצב-רוח

רימוני קרטון – הגירסא המוערת

הקדמה – בשבועות אנג’לה פרסמה סרטון הדרכה להכנת טנא מרצועות קרטון, כשנסענו להורים שלי לחג ארזתי בתיק גם סכינים יפאניות וסרגלי מתכת, ואמא שלי ואני

סל שקיות סרוג

סיפור קצר על סל צבעוני ובעיקר על תחילתו של הרומן שלי עם שקיות ועם חומרי פסולת בכלל.

נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.

אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.

מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.

רוצה לקבל ממני מיילים?
את או אתה?

רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)

מה תוכל.י לקרוא פה?
רשומות אחרונות