תקופת העבודה על התערוכה ‘אמנות יוצאת מהספרים’ בגלריה של ספריית הרחוב השכונתית שלנו (ספריית הרחוב תלפיות-ארנונה) היתה לחוצה, עמוסה ולא הותירה לי זמן לכלום כמעט (המלצה שלי – אף פעם אל תחשבי לארגן תערוכה לבד ובהתנדבות! אם כי אם במקרה את ירושלמית וממש רוצה לארגן תערוכה, את מוזמנת ליצור קשר, ולהצטרף אלי לארגון התערוכה הבאה. כי המלצות לחוד ומעשים לחוד…).
במשך כל החודשיים האלו לא היה לי מושג אם יהיה לי בכלל זמן להכין עבודה חדשה משלי. היות ויש לי כמה וכמה עבודות שעשיתי בעבר עם ספרים (בעיקר רקמות על דפים מספרים) היה לי ברור שאם לא תנוח עלי הרוח, ולא יהיה לי זמן, יש לי מספיק עבודות לבחור מהן משהו להציג.
ואז יום אחד (סביר יותר שזה היה ‘לילה אחד‘), התגנב רעיון לראשי. אני כבר לא זוכרת אם קודם התנגן השיר, ואז המחשבה איך לחרוז אותו, או שהתחלתי ממחשבה על חריזת חרוזי הנייר, ומהם הגיחו חרוזי המילים, בכל מקרה, באיזה רגע מרגש, תוך מחשבות על חלום התערוכה המתממש, חרזתי מילים, ניירות, חוטים, מחשבות והתרגשויות, ויצרתי את העבודה אותה אני מציגה בתערוכה.
התאמת הצבעים היא לגמרי מקרית…
במשך כמה ימים ניצלתי כל רגע פנוי לדפדוף בכרך ישן של אנציקלופדיות מכלל, וחיפוש אחר המילים המתאימות (ושינויים קלים בשיר שכתבתי, בהתאם למילים שמצאתי), ואז הכנתי מהדפים חרוזים, שאותם ליפפתי בחוט רקמה.
בשלב הזה עדיין לא היה לי מושג איך הם יתחברו.
כמה ימים לפני הפתיחה, התקיים פסטיבל ציורי הגירים, ליד תחנת הקריאה מסריק בפארק המסילה.
כרגיל ניצלתי את הבילוי שם במהלך היום לסידור הספריה, ומצאתי כריכה קרועה בגודל ובצבע המושלם להפוך לבסיס והרקע לחרוזים שלי, לשיר שלי.
כל כך רבים הסיפורים
שראשיתם מילים כגון:
‘אולי’ ו’אילו’,
‘לו רק’ ו’אם’,
והנה, אחד קטן
ראשיתו:
‘מעשה ב…’
אפשר לראות את העבודה הזו ועבודות מקסימות של אמניות נוספות עד ה-21 ביולי 2022, בספריית הרחוב תלפיות-ארנונה.