קייטנת קורונה – סל אחרון
(אין צורך לפשפש בזיכרון או בבלוג, כדי לחפש את הסלים הקודמים של קייטנת הקורונה, כי עדיין לא כתבתי עליהם…) אחד הדברים הטובים שקרו לי
רקמה שניה לרדה
רדה ויהל משחקים על העגלה של הטרקטור של סבא של יהל במטע התמרים, בדרך לטיול אופניים בשמורת שיזף.
רקמה ראשונה לרדה
רדה ויהל משתוללים בגב ימין. יהל מנסה פעם אחרי פעם לבעוט בעיטת מִספרת במים, וְרדה עומד לידו ומתפוצץ מצחוק.
מציירת ילד
ציור ראשון לרדה ה-22 במרץ 2020. נסענו לטייל בערבה, שהייתה ירוקה וצבעונית יותר מאי-פעם. גבעה סגולה מרוב פרחים פיתתה אותנו לעצור בצד הדרך, לטפס עליה,
שנוטובות
כמעט שנה טובה…בחודשים האחרונים אני רוקמת הרבה על נייר. ממש התחשק לי לנסות קצת טכניקות של רקמת צלבים ו-Blackwork, וכהרגלי, לא התחשק לי לעשות את
23/30 – בקטנה, אבל אני מלכה
תכשיט מס’ 23 בפרוייקט, ואני ממש, סופר, אולטרה גאה בעצמי בזכותו (כלומר בזכותי… ובזכות עוד כמה דברים שעשיתי היום). היום היה יום בית רגוע, וגדוש
איש האריה
אחרי שלוש שנים משמימות באגף תחפושות פורים (רופא, שוטר והארי פוטר), קיוויתי לאיזה רעיון יצירתי, משהו שיהלום את הראש של יהל, ואת הידיים של אמא
22/30 – כלנית, בקטנה
לא להאמין, אני כבר בשליש האחרון של הפרוייקט.אני כותבת על תכשיט מס’ 22, למרות שעדיין לא הספקתי לכתוב על שמונת התכשיטים האחרונים, כי אני צריכה
נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.
אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.
מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.
רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)
