הפתרון האולטימטיבי לבעיית השקיות…
אחרי שסרגתי כמה דברים מחוטי שקיות, גיליתי שהכל טוב ויפה, אבל ערימת השקיות נשארה ערמומית וגבוהה כמעט כשהיתה, היות והסריגה לא דורשת הרבה חומר, וקצב העבודה שלי מאוד מאוד איטי, והמשכתי לחפש טכניקות יעילות יותר להוריד את מפלס השקיות.
אחרי שסרגתי כמה דברים מחוטי שקיות, גיליתי שהכל טוב ויפה, אבל ערימת השקיות נשארה ערמומית וגבוהה כמעט כשהיתה, היות והסריגה לא דורשת הרבה חומר, וקצב העבודה שלי מאוד מאוד איטי, והמשכתי לחפש טכניקות יעילות יותר להוריד את מפלס השקיות.
הסל הזה נולד מביקור אצל בת דודה מוכשרת ויצירתית, שקלעה סל דומה, אני קצת שיכללתי את השיטה שלה וזה מה שיצא.
הסל עשוי מצמה ארוכה (אני מניחה שמדובר ב-20 מ` לפחות). בת דודה שלי קשרה את הצמה בספירלה, ואני שיכללתי קצת את השיטה, והשתמשתי בטכניקת תפירה שמשמשת לקליעת סלים מלולבים. אלו סלים שקולעים בארצות צפון אפריקה (אני מכירה את הגרסה המיצרית והמרוקאית שלהם).
את אופן הקליעה של הסלים האלו ראיתי אצל מיכל רז, הם עשויים צמה, שנקלעת מעלים של לולבים, ונתפרת בספירלה. התפירה היא כזו שלא רואים את החוט, והסל נראה כמשטח אחיד.
כך נראית התחתית של הסל במהלך התפירה –
ושלב מתקדם יותר של הקליעה –
הסיבה בגללה הפתרון הזה כל כך מעולה היא שאופן הקליעה הזה צורך כמות אדירה של שקיות, כל ערימה שאני מצליחה לאגור/לאסוף/לשנורר מחברים, הופכת תוך זמן קצר לחתיכת צמה. זו גם הסיבה בגללה לקח לי כל כך הרבה זמן לסיים את הסל הזה.
