(אין צורך לפשפש בזיכרון או בבלוג, כדי לחפש את הסלים הקודמים של קייטנת הקורונה, כי עדיין לא כתבתי עליהם…)

 

אחד הדברים הטובים שקרו לי בתקופת הקורונה הזאת, היא שבילינו חלק ניכר ממנה אצל ההורים שלי, עם חדר תפירה (של אמא שלי) מלא חוטים ובדים, חצר, מושב וערבה מלאים כל טוב של חומרי גלם (הערבה היתה מלאה גם בנוף עוצר נשימה, פריחה מרהיבה, גבים מלאים שהרחיבו את הנפש), ובעיקר – פרטנרים מושלמים ליצירה (אמא שלי ואחשלי). כך שכל הקורונה הזו היתה קייטנה אחת מתמשכת (ואני מקווה להצליח מתישהו להראות ולספר על כל הדברים היפים שיצאו ממנה)…

בין השאר קלעתי כמה סלים, אחרי הרבה זמן שלא קלעתי, ושזרתי לראשונה מיתר (מסיבים של דרצנה).

אחרי כמה שבועות במושב חזרנו הביתה, ל-500 מ’ האורבניים שלנו, יהל ואני החלטנו לממש את התכנית (שלי, בעיקר…) להכין שרפרף מבקבוקי פלסטיק ועיסת נייר. יהל וגיל חירפו נפשם, יצאו בעוז, חמושים במסיכות, אל כלוב המיחזור הקרוב, וליקטו שם תשעה בקבוקים.

התחלתי לקלף את התוויות מהבקבוקים, ופתאום צץ לי הרעיון לנסות לשזור מהן מיתר. הניסוי הוכתר בהצלחה יתרה, ותוך ממש מעט זמן הנחתי על השולחן פקעת של “חוט הפועל קטמון” (כך בני הבית כינו אותו מיד. כל אחד והאסוציאציות המיידיות שלו…). החוט נזרק לאיזה סל על שולחן העבודה וחיכה להשראה…

תוך פחות משבוע נמצאה ההשראה!
עוד לפני שמצאתי אותה נרשמתי לקורס קליעת סלי צמות אינטרנטי של בועז שילה המהולל (הוא פשוט מורה בחסד! וגם איש מקסים). זו טכניקה שלמרות שאני לא יודעת בדיוק איך קולעים בה, פיתחתי בהשראתה את סלי השקיות שלי (כאן גם כתבתי באירוך על הסל הראשון ועל האחרון) והחלטתי שהגיע זמן שאלמד את המקור כמו שצריך.
הקורס הזה הוא חלק ממיזם “זרעים ברוח” של ‘אבני דרך’, ומי שממש מתעניינת בקליעה (או במלאכות מסורתיות אחרות) ורוצה ללמוד, בדיוק השבוע נפתח מחזור נוסף של קורסים (ניסיתי לפרסם את הרשומה הזו כבר לפני כמה ימים, לפני שכל הקורסים התחילו, לא הלך לי… כדאי לבדוק – חלק מהקורסים עוד לא התחילו, ואולי אפשר להצטרף לאלו שכן ולהשלים את השיעור הראשון, שמן הסתם הוקלט).

אז איפה ההשראה לשימוש בחוט-הפועל-קטמון שלי? מצאתי אותה בערימת עלי ושינגטוניה שנשארה לי אחרי התרגול בשיעור הראשון – תהיתי מה לעשות עם העלים שנשארו, והחלטתי לקלוע מהם סל מרובע (בטכניקה פשוטה שאני משתמשת בה בדרך כלל כדי לקלוע מעיתונים וניירות אחרים. למשל הסל הזה).

אחרי שקולעים את מעויין הבסיס של הסל הזה, ולפני שמתחילים ליצור את הדפנות, אפשר לקבע את התחתית בעזרת חוט (אפשר להשאיר את החוט, ולהפוך אותו לאלמנט קישוטי לסל הסופי, או לפרום אותו כשהסל גמור.) החוט-הפועל-קטמון שלי נבחר מיד לתפקיד. אם היו לי עוד תוויות והייתי יכולה לשזור חוט אורך יותר, שיקיף את הסל פעמיים ויהיה יותר דומיננטי, הייתי ממש מרוצה, אבל גם כמו שהם הסל והחוט משמחים את ליבי…

ברוח הזמן הסל קיבל מיד תפקיד – העמדתי אותו על השיש במקלחת, מילאתי אותו במגבות קטנות, ועכשיו בכל פעם שאנחנו חוזרים הביתה, מכוסים בקורונות קטנות מכף רגל עד ראש, אנחנו יכולים, אם אנחנו זוכרים, להשתמש במגבת “חד-פעמית” אחרי שטיפת הידיים, כדי שאם איזו קורונה זעירה נשארה לנו בין הזרת לקמיצה, היא תגיע ישר למכונת הכביסה. אין לי מושג עד כמה זה יעיל, אבל זה יפה, ואמא שלי לימדה אותי שזה מה שחשוב!

---

ברשומה על הסל-דפי-זהב אפשר למצוא קישור להסבר מצולם של טכניקת הקליעה של הסל, בהסבר ההוא הם סגרו את הסל בדרך שונה מהדרך שבה אני השתמשתי בסל הזה (שם הסגירה היא בצורת זיגזג, והפעם בחרתי בסגירה ישרה). חיפשתי ביוטיוב סרטונים שמדגימים את הסגירה הישרה, ובקושי מצאתי. “מה הבעיה, פשוט תצלמי סרט שמסביר את מה שאת רוצה” – כך יהל דירבן אותי להפסיק לצפות בעוד ועוד סרטונים (הוא בעיקר רצה שאפנה כבר את המחשב כדי שיוכל לשחק במיינקראפט…).

אז לא. לא צילמתי, ולא מצאתי משהו ממש מושלם, אבל מצאתי כמה סרטים מעניינים:

סרטון ראשון – ממש ארוך, אין צורך לראות את כולו, אפשר לראות קצת בהתחלה עד שמבינים את הקטע ואז לקפוץ לדקה 5:00 בערך, שם היא מחליפה כיוון.
זה סרט שלם שמתעד סגירה של סל מההתחלה עד הסוף, בלי עריכה ובלי הסברים.
(ככה בדיוק אני סוגרת)

סרטון שני – מצולם טוב יותר וגם מוסבר, היא סוגרת בסדר קצת אחר (תוך כדי הקליעה של השורה האחרונה). הסרט פה מתחיל בנקודה בה היא מתחילה לסגור את העריסה, אבל אני ממליצה בחום לצפות בכולו (לחובבות הז’אנר…).

סרטון שלישי – הוא סוגר כמוני, וכמו הקולעת שבסרטון הראשון, וקשה קצת להבין את טכניקת הסגירה מהסרט, אבל יש לו איזו טכניקה ממש מעניינת “לנעול” את הרצועות, כדי לקבע אותן ולהשאיר את הקליעה מתוחה, תוך כדי עבודה, אז כדאי לצפות.

וסרטון אחרון – הסבר די ברור לקליעת הסל עצמו