רקמה ראשונה לרדה

רדה ויהל משתוללים בגב ימין. יהל מנסה פעם אחרי פעם לבעוט בעיטת מִספרת במים, וְרדה עומד לידו ומתפוצץ מצחוק.


 

רדה, נער בן 13 מעיסאוויה, נעצר על ידי כוחות הביטחון ביום שני ה-22 במרץ 2020. אלו כל הפרטים שיש לי עליו (פרט לשמו המלא, שאני נמנעת מלפרסם, על מנת לשמור על פרטיותו, ותמונה של מעצרו). אין לי מושג למה נעצר, והאם שוחרר.

בפרוייקט הזה אני רוקמת לרדה, ליהל ולעצמי עולם יפה יותר, עולם שבו נער בן 13 אינו נעצר ונלקח מביתו, עולם שבו ילד הוא ילד, והוא חופשי לעשות מה שילדים צריכים לעשות – לשחק, ללמוד, להשתולל. בשלווה ובביטחון.


 

ישבתי ורקמתי תוך כדי האזנה לרב-שיח הזה, שהפך לי את הבטן: ילד אסור – מבט מבפנים על מעצרי ילדים בשטחים
משתתפים:
עו״ד מוריה שלומות – מנכ״לית ״הורים נגד מעצרי ילדים״ וחברת מועצת העיר תל אביב
נדב וימן – סמנכ״ל שוברים שתיקה, שירת כחייל בסיירת נח״ל בצוות צלפים
עו״ד חליל זאהר – עו״ד לזכויות אדם בוועד נגד עינויים
סולימאן אל חטיב – פעיל פתח לשעבר שנכלא בגיל 14, כיום חבר ב״לוחמים לשלום״


 

העבודה הזו היא חלק מפרוייקט “צייר לי ילד – מעצבים בעד ילדים”. פרוייקט שיזמה טל פרנקל אלרואי, שמטרתו להעלות, באמצעות אמנות, את המודעות למעצר ופגיעה בקטינים פלסטיניים (על ידי מדינת-ישראל), ומנסה להזכיר לנו שילדים הם ילדים, לא כלי מלחמה, והם צריכים להיות בבית, מוגנים ובטוחים עם אמא ואבא שלהם.

עבודות נוספות שלי בפרוייקט אפשר לראות כאן, ועבודות של [אמנים|אמניות] ומעצבים/ות נוספים/ות אפשר למצוא בקבוצת הפייסבוק.
אני ממליצה לעקוב אחרי הפרוייקט הזה באמצעות ההאשטג drawmeachild# בפייסבוק ובאינסטגרם (וממליצה גם, למי שהפרוייקט מדבר אליה/ו, להצטרף. לא צריך להיות אמן/ית מדופלם/ת בשביל זה, צריך בעיקר לב.)


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רשומות נוספות שעשויות לעניין אותך
World embroidery day 2021 Jerusalem
יום הרקמה הבינלאומי בתחנת הקריאה

אחרי שנים של דיבורים על אירוע סריגה בתחנת הקריאה, אסתר ואני מצאנו את עצמנו מארגנות דווקא מפגש לכבוד יום הרקמה הבינלאומי. לכבוד האירוע קיימנו סדנא של רקמה על ניירות מספרים שהגיעו לספרית הרחוב, ויועדו להמשיך את דרכם לפח מיחזור הנייר

רקמה שביעית לרדה

רדה ויהל בונים את מגדל בבל

באופן סימבולי, זו התמונה היחידה (בינתיים) בכל הפרוייקט הזה שצילמתי מתוך מחשבה להשתמש בה לרקמה של רדה.

נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.

אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.

מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.

רוצה לקבל ממני מיילים?
את או אתה?

רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)

מה תוכל.י לקרוא פה?
רשומות אחרונות