בין שלל כישורי וכשרונותי אין ספק שהדחיינות תופסת מקום חשוב ועיקרי, אני טובה בזה! ממש! מומחית בינלאומית.
דוגמא טריה מהשטח:

שלשום התחלתי לכתוב, סופסוף, רשומה שאני מתכננת כבר לפחות שנה לכתוב. הכנתי את התמונות, התחלתי לכתוב את הטקסט (בקובץ וורד) ואספתי את כל הקישורים הנחוצים לי.
אתמול החלטתי להמשיך לעבוד עליה, ולהעביר אותה מהוורד לבלוג. כהרגלי הסתבכתי עם העריכה. למביני.ות דבר – התבנית שבה אני משתמשת לא עובדת טוב עם אלמנטור, כנראה, וכל כתיבת רשומה היא מסע נדודים אינסופי בין העורך של הוורדפרס והעורך של האלמנטור. בקיצור – הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להפסיק לדחות את החלפת התבנית של האתר, ועל הדרך לסמן עוד כמה V-ים ברשימת משימות שיפוץ האתר המעצבן שלי.

מיד קפצתי על ההזדמנות לדחות עוד קצת את כתיבת הרשומה, ובתחושת חשיבות, דחיפות ואחריות חיפשתי הסבר איך יהיה הכי טוב לעשות זאת. התקווה שלי היתה שאפשר יהיה לעשות את העבודה מאחורי הקלעים, ושהאתר ישאר כמו שהוא עד סיום העבודות, אבל לא מצאתי אופציה כזאת (אם מישהו.י מכיר.ה משהו, אני אשמח לשמוע).

האפשרות הכי טובה שמצאתי היא להעביר את האתר למצב “המתנה”, שאומר שבכניסה לאתר שלי יחכה לקורא/ת דף שאומר שהאתר בעבודה, ומזמין אותו.ה לחזור מאוחר יותר. מיד ערכתי וניסחתי את הדף. נכנסתי לאתר של Smoove (שדרכו אני מנהלת את רשימת התפוצה שלי) בשביל להעתיק ממנו את הקוד של טופס ההרשמה, והחלטתי, שאם אני כבר שם, זה בדיוק הזמן לעשות את הפעולה הכה דחופה – ולנסח מייל אוטומטי שישלח למי [שיצטרף|שתצטרף] לרשימת התפוצה שלי. זה באמת דחוף וחשוב, אחרת בטח הייתי דוחה את המשימה לזמן שהוא לא אמצע הלילה, אבל לדחות? אני? (נו טוב, דחיה של שנה וקצת עד עכשיו לא נחשבת, נכון?)

טוב, דחיה קטנה, אבל עכשיו לפחות יש מייל אוטומטי, ואמנם השמש כבר אוטוטו זורחת, אבל גם דף ה”בקרוב” כבר ממש מוכן, עם כל הטפסים והקישורים שרציתי. בקיצור – אם רק הייתי רוצה הייתי יכולה באותו רגע להפעיל את הדף, ללכת לישון, ולקום היום בבוקר ולהתחיל לעבוד על האתר. אבל רגע? כל כך מהר? אני? ברגע באחרון, כשהעיניים שלי כבר כמעט נעצמות, החלטתי שאני לא מרוצה מהתמונה שבחרתי לדף, בעיקר כי היא לא מוצלחת כשפותחים את הדף מטאבלט או טלפון נייד. אין ברירה. צריך לצלם תמונות מתאימות. לזכותי יאמר שהפעם היה לי תירוץ מצויין לדחיה – כבר היה מאוחר, או מוקדם (תלוי מאיזה צד של הלילה מסתכלים על העניין), והחלטתי ללכת לישון ולדחות את צילום התמונה להיום.

היום הזמן חלף לו, ואחר הצהריים נזכרתי בתמונה שאני רוצה לצלם. השעה כבר היתה די מאוחרת לצילומים, אז הלכתי לחדר הכי מואר בבית אחה”צ – המקלחת. והקמתי לי שם מיני-סטודיו. אספתי מחדר המשחקים של יהל משאיות, טרקטור ומכבש. משולחן העבודה שלי ליקטתי קצת כלי עבודה וחומרים והתחלתי לביים את הסצינה (עד שסיימתי לעצב את הסצינה כבר היה מאוחר אפילו למקלחת עם החלון המערבי הענק שלנו, אז אילתרתי תאורה ממתלה המגבות). 

צילמתי מכל הכיוונים ומכל הזוויות, וכבר היו לי תמונות בכל הגדלים והפרופורציות שהייתי צריכה. בקיצור – סיימתי, אז אפשר לחזור למחשב ולאתר. לא? לא. למה כל כך מהר? ועוד כשיש לי כזה אתר בניה נפלא? מיד גוייסה החצובה, ובעזרת האפליקציה החביבה Stop Motion Studio הכנתי סרט אנימציה קצר, כדי לשלב אותו בַּדף שמתישהו, בלי נדר וגו’, אני אסיים ואפרסם.

אז הנה שתי תמונות חביבות:

המכוניות האלו היו של הילדים של סבתא שלי, והיא הביאה אותן לארץ כשהיא התחתנה עם סבא שלי. הן היו מאוחסנות בקופסא בתוך ארגז מצעים מתחת למיטה, עם עוד הרבה מכוניות אחרות והרבה משחקים שווים ואחרים מכל מה שהכרנו מהבית שלנו ומבתי החברים שלנו.

והנה הסרטון המהולל והנפלא. למה מהולל ונפלא? כי עכשיו, כשכתבתי עליו אני לא יכולה להרשות לעצמי להשבית מיד את האתר, ואני חייבת לדחות את העניין בכמה ימים, כדי שתוכלו.נה להנות ממנו. אלופה בדחיינות או לא?

כדי שיצא גם לך משהו מהפוסט הזה אני ממליצה בחום (רציתי לכתוב ‘בעיקר אם יש בבית ילדות וילדים שמטפסים על הקירות’, אבל בתכל’ס היום הוכחתי שגם למבוגרות/ים מגיע-) להתקין בנייד את אפליקצית הסטופ-מושן. היא ממש פשוטה לתפעול, וזה כיף גדול לשחק איתה (כדאי לקבע את הטלפון בעזרת חצובה קנויה או מאולתרת). הנה כמה דוגמאות – סרטון שיהל הכין אחרי שהוא בנה לעצמו אזעקה לדלת החדר, ושני סרטונים שאחשלי ואני הכנו באיזו מסיבת פיג’מות שעשינו לפני שנתיים. אם את.ה לא מסתדר.ת עם האפליקציה אפשר לשאול פה בתגובות, ואם יתעורר רצון וצורך אולי אני אושיב את יהל ואבקש ממנו להכין סרטון הדרכה לשימוש בה, יש לו שאיפות להיות יו-טיובר (כל דור וגיבורי/ות התרבות שלו…), אז שיתחיל לעבוד על זה…

להתראות אחרי השיפוצים,
ארבל