22/30 – כלנית, בקטנה
לא להאמין, אני כבר בשליש האחרון של הפרוייקט.אני כותבת על תכשיט מס’ 22, למרות שעדיין לא הספקתי לכתוב על שמונת התכשיטים האחרונים, כי אני צריכה
אמנות ממחזרת
תפריט
לא להאמין, אני כבר בשליש האחרון של הפרוייקט.אני כותבת על תכשיט מס’ 22, למרות שעדיין לא הספקתי לכתוב על שמונת התכשיטים האחרונים, כי אני צריכה
לפני כמה ימים יהל הכין תמרורים לעיר הקרטון שלו, והחלטתי שאם הוא יכול להכין תמרורים, אני יכולה סופסוף לכתוב רשומה על העיר הנהדרת שלו. את
התעוררנו היום אתמול ביום שלישי בבוקר בציפיה למצוא את החצר שלנו לבנה כמו בתמונה (שצולמה בינואר 2015), פתחנו את הדלת ועמדנו מאוכזבים מול גינה ירוקה
גם בשבילנו, משפחות החינוך הביתי, ה-1 בספטמבר הוא יום חג – אנחנו חוגגות את הבחירה שלנו לגדל ולגדול כמו שאנחנו רוצות, חוגגות את החזרה לשיגרה
נחה עלי הרוח… אנחנו כבר כמה ימים בבית – אחד קטן סתום, מעוך וחם, ושניים גדולים מכרכרים סביבו.אתמול אחר הצהריים ירד ליהל קצת החום, אז
נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.
אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.
מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.
רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)
רוצה שאשלח לך מדי פעם מיילים עם עדכונים, רעיונות, טיפים והשראה?
מוזמן/ת להרשם לרשימת התפוצה שלי:
