לא להאמין, אני כבר בשליש האחרון של הפרוייקט.אני כותבת על תכשיט מס’ 22, למרות שעדיין לא הספקתי לכתוב על שמונת התכשיטים האחרונים, כי אני צריכה
תכשיט קטן מס’ 21 בפרוייקט, יום שני, אנחנו שוב ביער… בבוקר, כשארזתי את פקלאותינו, ארזתי גם את “קלמר” התכשיטים. ה”קלמר” הוא אריזה ריקה של שמרים
תכשיט מספר 12 בפרוייקט. את יפו אני אוהבת בימים ובלילותֶה, אפילו כשאני מגיעה אליה לכמה דקות, שרובן עוברות עלי בחיפוש חניה, ומיעוטן בגילוי שהגלריה שרציתי
תכשיט מס’ 11 בפרוייקט… אחרי יום שמש יפה בגן החיות יצאנו הביתה. יהל ביקש ללכת לחברה, ואני זכיתי לשעתיים חופשיות. התחלתי את שעות החופש שלי
עברו בדיוק שבועיים מתחילת הפרוייקט, כלומר הגעתי לחצי הדרך, ואני ממש מתאמצת לא להתבעס שהספקתי להכין רק עשרה תכשיטים, ולהזכיר לעצמי שהחלטתי לעגל פינות, ולהעלים
יום שמיני וארוך לפרוייקט. עבר עלינו יום ארוך, מלא וגדוש, שבסופו של דבר נזכור ממנו בעיקר את ארוחת הערב – המתאבן – ביקור אצל הרופא
יום חמישי וסוער לפרוייקט שלי. למרות שנולדתי בקיץ וגדלתי בערבה, אני בת-אדם של חורף, ועדיף סוער, אם אפשר עם אח בוערת וכוס תה.בעניין האח עוד
יום רביעי לפרוייקט שלי. היום ניצלתי את אחר הצהריים לכמה סידורים, ובדרך משם לכאן, או מכאן לשם, חייכו אלי מהמדרכה שתי חתיכות פלסטיק לבנות. הן
יום שלישי לפרוייקט התכשיטים שלי. בימי רביעי אחר הצהריים אני מלמדת, והשבוע תכננתי להכין עם התלמידים שלי ספרונים זעירים בקופסאות גפרורים. לפני כמה חודשים ניסיתי
נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.
אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.
מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.
רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)
רוצה שאשלח לך מדי פעם מיילים עם עדכונים, רעיונות, טיפים והשראה?
מוזמן/ת להרשם לרשימת התפוצה שלי: