(אין צורך לפשפש בזיכרון או בבלוג, כדי לחפש את הסלים הקודמים של קייטנת הקורונה, כי עדיין לא כתבתי עליהם…)   אחד הדברים הטובים שקרו לי

[הסלים לא באמת ארוכים, פשוט הקליעה שלהם התמשכה והתמשכה בלי סוף…] סל מס’ 1. פרק א’. לפני בערך 10 שנים למדתי אצל מיכל רז קליעת

אחרי הרשומה שכתבתי על הסל החדש של אמא שלי התבקשתי להסביר איך קלעתי אותו, חיפשתי ומצאתי קובץ PDF בו מוסבר איך לקלוע סל ליפוף מחבל

לפני חודשיים פגשתי חברה שקלעה סל משקיות, בטכניקה ליפוף, משהו דומה לעבודה שעשיתי מחימר ושקיות לחם, אבל וריאציה שונה של הטכניקה הזו. אני מזמן מזמן

לפני כמה שנים השתתפתי בסדנא נהדרת של ענת קלי צוקר. ענת היא אמנית ומעצבת, היא קולעת סלים ממחטי אורן בטכניקת ליפוף (coiling), טכניקה מסורתית של

בכל הקשור לגזירת שקיות אני חסידה מושבעת של “שיטת החצאית האפריקנית” (אפשר למצוא את ההוראות ברשומה ‘איך גוזרים שקית‘), אבל גם אדוקה שכמותי חייבת להודות

לפני כמה שבועות החלטתי להכין סל קטן מעיתונים. המוטיבציה הראשונית היתה לנסות לקלוע סל אליפטי. רציתי גם לנסות סגירה אחרת מהסגירה הפשוטה שאני משתמשת בה.

לפני כמה שבועות פתחתי שוב את הספר הנפלא “500 סלים“*. בין שלל הסלים המדהימים שיש שם מצאתי סל של Cynthia W. Taylor (כשכתבתי את הרשומה

בזמן האחרון אני באטרף סלים, זה בא בגלים כל העסק הזה, עכשיו יש גל עצום. מה גל? צונמי! קלעתי סל מקרטוני קורנפלקס, והכנתי משהו (שאולי