[הסלים לא באמת ארוכים, פשוט הקליעה שלהם התמשכה והתמשכה בלי סוף…] סל מס’ 1. פרק א’. לפני בערך 10 שנים למדתי אצל מיכל רז קליעת

סופסוף מצאתי זמן לצלם את כרטיסי הברכה שהכנתי. אני חייבת להודות בבושת פנים שאני מתכננת כבר הרבה זמן לעשות אותם, כי נמאס לי לפני כל

אחרי הרשומה שכתבתי על הסל החדש של אמא שלי התבקשתי להסביר איך קלעתי אותו, חיפשתי ומצאתי קובץ PDF בו מוסבר איך לקלוע סל ליפוף מחבל

לפני חודשיים פגשתי חברה שקלעה סל משקיות, בטכניקה ליפוף, משהו דומה לעבודה שעשיתי מחימר ושקיות לחם, אבל וריאציה שונה של הטכניקה הזו. אני מזמן מזמן

בכל הקשור לגזירת שקיות אני חסידה מושבעת של “שיטת החצאית האפריקנית” (אפשר למצוא את ההוראות ברשומה ‘איך גוזרים שקית‘), אבל גם אדוקה שכמותי חייבת להודות

לפני כמה שנים התקיימה בפורום איכות סביבה תחרות `ירוק עכשיו` – כדי להשתתף בתחרות (ואולי לזכות באיזה ספר ירוק, המודפס על ניירות שהיו בעברם עצים

כשהתחלתי לסרוג משקיות גזרתי אותן בסזיפיות נוראה בספירלה. זה היה מייגע, ולקח זמן, זה דרש גמישות (קשה לי להסביר, אבל בשלב מסויים גיליתי שהדרך הכי

תנובת היום – ארנק הארנק/נרתיק עשוי משתי שקיות חלב, קצת צמר וכפתור ישן בצורת פרח… וכך הוא נראה מאחור – שקיות החלב קשיחות יחסית, והסריגה

הפעם פרח… מחזיק המפתחות סרוג משקית פלסטיק, כמובן (שגזרתי לפי ההוראות האלו). הוראות לסריגת הפרח צור/י טבעת מחוט כותנה (באורך של כ-15 ס”מ) וסרוג/י עם

שקיות אדומות הן זן נדיר ביותר, משום מה בדרך כלל הן מגיעות בגוונים חיוורים להחריד. תמיד כשאני מוצאת אדומה אמיתית מייד מתחשק לי לסרוג פרח.